סיפור חתונהההצעה: זהו, החלטת לעשות את הצעד ולמסד את הקשר לנצח, התייעצות קטנה עם החברים ויש לך תוכנית להצעה המושלמת. השלב הראשון - טבעת אירוסין. אסור שתהיה מוגזמת מדי ובשום פנים לא צנועה מדי, וכמו כל בחור צעיר ללא ניסיון קופצים לקניון ובוחרים טבעת שעולה פי שלושה ממה שהיא שווה. קובעים טיול רומנטי ואז אתה מחפש את המקום המושלם והרגע המושלם, ובדיוק בשנייה הזאת זוג אחר כבר תופס את המקום. הלב שלך דופק כמו תופי קונגו, זהו, חייבים לגשת לעניין, וברגע הכי לא מתוכנן הופ, הטבעת נשלפת, והיא כבר עם דמעות בעיניים.
מפגש משפחות: שלב ההתרגשות עולה מדרגה ומספרים למשפחות על הצעת הנישואין, וההורים ממהרים להזמין את המשפחה השנייה לארוחת ערב ושיחה קלילה, ומבינתנו הזוגות זה עוד פטיש חמישה קילו - שאבא לא יעשה פדיחות, וכמובן הנושא הרגיש ביותר - כסף. ארוחת הערב מתקיימת כמתוכנן, אף אחד לא מזכיר דולרים ושקלים, ולמרבה ההפתעה דווקא עוברת טוב יותר ממה שחשבנו. עוד וי בדרך אל האושר.
חיפוש אולם: השלב המורכב ביותר הגיע, עכשיו זה על אמת. מחליטים אם רוצים גן או אולם וקובעים גבולות גזרה ותקציב למנה, מחשבים את כמות המוזמנים, ומתחילים בחיפושים. קבענו פגישות עם מספר אולמות, אחד יקר, השני נראה פשוט מדי השלישי הוא כמעט אבל לא ממש, ואז כשהכל נראה בלתי אפשרי ואבוד, בפגישה האחרונה צץ האולם - המחיר מתאים ואפילו גמיש במחיר, המקום נראה מקסים, ואפילו מקבלים צ'ופרים קטנים בסלטים.
הצלם: היא קובעת עם צלם שגר במושב קטן עם סטודיו מאוד נחמד בבית, צופים בקלטות ובצילומים ואז כמה דברים מתחילים להפריע. אלבום התמונות לא הכי מרשים, הקליפים בווידיאו קצת משעממים והמחיר גבוה, בקיצור זה לא זה. ומעכשיו מתחיל מעגל הטירוף של ריצות מצלם לצלם, מבית לבית, עם דוחות חנייה והמון כאב ראש, ולבסוף מגיע האיש המקסים עם חיוך מתוק שמסדר לך את היום.
 התקליטן: השלב הכי קל. אין יותר מדי פגישות, מגיעים לתקליטן עם רזומה, משוחחים קצת, נותנים לו כיוון של המוזיקה, מוודאים שיש איתו קליק, מתגמשים על המחיר, ובגדול משאירים לו הרבה מרווח נשימה בהתאם למה שסיפרנו לו ולתחושות שיהיו לו מול הקהל.
בר אקטיבי: עושים קצת שיעורים באינטרנט ומגלים שיש בעולם הזה המון זיופים וכל אחד מזהיר אותך מהאחרים ודואג לעדכן אותך שאצלו הכל מקורי. קצת ביקורים בארועים ואתה מריח שמשהו באמת לא נקי. בשלב מסוים מתחילים לחשוב על קנייה עצמאית, זולה יותר ובטוחה יותר, אבל גם כאן נצטרך ממילא לבטוח בבר המקומי. לבסוף, אחרי חיפושים, מוצאים את הספק שנראה הכי אמין ומקווים לטוב.
יום לפני: העייפות משתלטת, הלחץ אדיר והמתח בשיאו, ובלילה קמים כמה פעמים לשירותים, קשה להתנער מהמחשבות על איך יהיה? ומי יבוא? נחזיר את הכסף? הכנו את הכל למחר? ומה עם סבתא, היא בטוח תבוא, נכון? כמה טפטופי רסקיו ללשון והופ, העיניים נעצמות.
היום הגדול: הבוקר מגיע והיום זה היום. היא רצה מוקדם בבוקר לסלון הכלות ואתה קובע עם אח או חבר קרוב לפתוח את היום בבית הקפה. סידורים אחרונים ולבסוף נפגשים. נשיקות וחיבוקים, לא התראינו כבר שעתיים ואת באמת הכי יפה בעולם. מהר לאזור הצילומים, מחייכים הרבה, בעיקר מאושר ולפעמים קצת בכוח אבל עם המון הנאה. הזמן עובר מהר, מגיעים לאולם ומכאן הכל כבר טס. חתימה עם הרב, כניסה לחופה, שבירת הכוס, ריקודים, צילומים. נהנים ממש כמו ילדים. לאט לאט האורחים מתחילים לנזול הביתה, הרחבה מתרוקנת ונשארים בריקודים רק החברים הקרובים והמשפחה המצומצמת. סימון קטן לתקליטן - זהו אני רוצה הביתה, לספור את הצ'קים.
|
אנחנו נוזיל עבורך את העלויות חינם וללא התחייבות !!!
